<h1>אמרכל — הלכ' איסור והיתר</h1>
<h2>דף ג.</h2>
וקי"ל אם גוי או שפחה בבית ישראל מלגו ולא ידע ישראל אם בכלי שני או בכלי ראשון ואסור או מלחה הבשר ולא ידע אם בכלי מנוקב או לא או אם הדיחו הבשר ב' פעמים או אם הדיחה קערות חולבות עם של בשר אעפ"י שאין סומכין על דבריו של גוי לא לאיסור ולא להיתר מ"מ יש להתיר אם יודע שזה הגוי יודע האיך היהודים עושים אם יש ישראל יוצא ונכנס או קטן בן דעת עומד על גביו אז הכל מותר אך אם גוי זה אינו יודע בטיב ישראל אפי' ישראל יוצא ונכנס אסור.
<h2>דף ח:</h2>
ושפוד שצלו בו בשר שלא נמלחה או שלא שהתה כדי מליחה השפוד אסור וצריך ללבנו ואם של עץ ישרף. ויזהר [שלא] (ש)יתחוב הסכין בבשר הצולה שלא שהה כדי מליחה לראות אם צלוי ואין לתחוב סכין בכבד בשעת צליה משום דכולו דם. סכין ששחטו בו וחתך בו רותח אסור בכדי קליפה אך משום פעם אחת אין חששה רק שלא יהי' מלוכלך בדם והמימוני כתב ישחיזנו או ינעצנו י' פעמים בקרקע.
<h2>דף יא.</h2>
כתוב בה"ג ההוא חוותא דאישתחיט ונמצא טריפה שרי (למיכא) [למיכל] כמכא דעבדו מיני קמי תלת יומי וכן פסק רשב"ם דאין להתיר כל דבר הנעשה תוך ג' ימים מאותה כבשה שנמצאת טריפה וכן פסק רבי' ברוך דמאחר שכמה טריפות משום חומרא א"כ הוה ספק ספיקא ספק טריפה גמורה ואת"ל טריפה שמא השתא איטרפא ויש אומרים כל י"ב חדש ולא קי"ל הכי.
<h2>דף יד.</h2>
בשר לצלי אין צריך מליחה ואם צלו בשר ולא נמלח מותר דדם איברים שלא פירש ואותו שפירש האור שואב אותו ואינו חוזר ונבלע כההיא דפרק מפנין [קכ"ח ע"א] דאמר בר אווזא שרי לאומצא וצריך ליזהר שיהי' צלי כל הצורך כי לפעמים ישימו בתבשיל או בטיגון ולא שייך בר אווזא אלא באומצא ר"ל ע"ג גחלים.
<h2>דף מב.</h2>
המסס ובית הכוסות שניקבו זו אצל זו כשירה כי נדבקים יחד וכל אחד סותם חבירו ואם נקבו המסס ובית הכוסות לצד החלב אינו סותם דחלב טמא אינו סותם דלא מיהדרו ואפילו בחלב חייה דטהור.
<h2>דף מג.</h2>
אמר רבי מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה כתב רש"י היכא דלא משתכח מרה כלל או משתכח שתי מרות כשרה דמרה לאו אבר הוא אך אם נקבה שלא כנגד הכבד טריפה. פסק האלפס וז"ל כדאשכחא ב' מרות איכא מרבנן דאמרי טריפה ואיכא דמקילי ואנן לקולא עבדינן וכי לא משתכח כלל כשירה דלאו אבר הוא דמרה זו (לזו אע"ג דניקבא פי' כנגד הכבד) לא מעלה ולא מוריד אבל שלא כנגד הכבד טריפה.
אמר רב ניקב הקורקבן וכיס שלו קיים הוא הפנימי או זה בלא זה כשר והא דמכשרינן כשניקב הקרקבן והכיס קיים היינו דוקא שניקב מחמת חולי בלא מחט אבל נמצא מחט בחיצון אפילו לצד חוץ אע"ג דפנימי קיים טריפה ממה נפשך אם המחט בא לחוץ הרי נקב הושט ואם דרך הפנים עם המאכל הרי ניקב הפנימי ועבר וניקב גם את החיצון.
ומחט הנמצא בהמסס או בבית הכוסות כשרה אחר שאין המחט ניכרת בחוץ ונקב מצד אחד כשירה ל"ש עובי בית הכוסות ול"ש בהמסס דאמרי' דרך פנים בא ואוכלין ומשקין דחקוה אבל ניקבה זה כנגד זה טריפה מה שאין כן בושט דאפילו זה שלא כנגד זה טריפה ואם יש מחט מבפנים ונתחב בבשר ויש קורט דם כנגדו מבחוץ טריפה דאם אין שם מכה מבחוץ קורט דם מהיכן בא.
<h2>דף מח:</h2>
מחט שנמצאת בריאה והריאה הובאה לפנינו [שלימה] קי"ל כרבנן דמכשירי בין בקטינתא בין באלימתא ואפילו קופא לבר רק כשנפח הריאה ולא יצא הרוח וההיא דר' אמי מחט דאישתכח בדרא דאוני וטרף ר' (אחאי) [אמי] לא בא לפניו כ"א חתך אחד אבל כשבאה לפנינו שלימה ונמצא המחט בתוכה אפילו נתאכל סביב כשרה ואין בכך כלום דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון, אמר רב אשי חזינא אי קופא לגו פי' ראש המסמר שהוא גדול בתוך הכבד כשרה כי ודאי דרך (הקופה) [הקנה] והסמפון בא לתוך הכבד דאי דרך הושט אל הכבד לא היה העבה נכנס בכבד ואי קופא לבר טריפה דנקובי נקיב ובריאה אין חלוק בין קופא לבר או קופא לגאו בכל ענין כשרה משום דסמפון הריאה רחב ויש לו חלל גדול גם יש מכשירים במחט הנמצא בריאה והריאה לפנינו הובאה שלימה.
והדרא דכנתא דניקבו זה לזה כשר דחבירו סותם או השומן או הבשר אך הטבחייא אינו סותם דהחלב עשוי כמו חוטי ואינו סותם וגם בריאה (שבסרכה) [שנסרכה] בשומן הלב רחוק ממנו ולא מיהדרו.
<h2>דף מט:</h2>
המסס ובית הכוסות שניקבו זו אצל זו כשירה כי נדבקים יחד וכל אחד סותם חבירו ואם נקבו המסס ובית הכוסות לצד החלב אינו סותם דחלב טמא אינו סותם דלא מיהדרו ואפילו בחלב חייה דטהור.
והדרא דכנתא דניקבו זה לזה כשר דחבירו סותם או השומן או הבשר אך הטבחייא אינו סותם דהחלב עשוי כמו חוטי ואינו סותם וגם בריאה (שבסרכה) [שנסרכה] בשומן הלב רחוק ממנו ולא מיהדרו.
<h2>דף נ:</h2>
ומחט הנמצא בהמסס או בבית הכוסות כשרה אחר שאין המחט ניכרת בחוץ ונקב מצד אחד כשירה ל"ש עובי בית הכוסות ול"ש בהמסס דאמרי' דרך פנים בא ואוכלין ומשקין דחקוה אבל ניקבה זה כנגד זה טריפה מה שאין כן בושט דאפילו זה שלא כנגד זה טריפה ואם יש מחט מבפנים ונתחב בבשר ויש קורט דם כנגדו מבחוץ טריפה דאם אין שם מכה מבחוץ קורט דם מהיכן בא.
<h2>דף נא.</h2>
כתוב בה"ג ההוא חיותא דאישתחיט ונמצא טריפה שרי (למיכא) [למיכל] כמכא דעבדו מיני קמי תלת יומי וכן פסק רשב"ם דאין להתיר כל דבר הנעשה תוך ג' ימים מאותה כבשה שנמצאת טריפה וכן פסק רבי' ברוך דמאחר שכמה טריפות משום חומרא א"כ הוה ספק ספיקא ספק טריפה גמורה ואת"ל טריפה שמא השתא איטרפא ויש אומרים כל י"ב חדש ולא קי"ל הכי.
<h2>דף נג:</h2>
מעשה היה ומצאו מחט תחוב תוך האלל של ביצים ואסרו התרנגולת מטעם שהיה בחלל הגוף וחיישי' לנקיבת דק או וושט.
<h2>דף נד:</h2>
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טריפה. יש ג' עצמות בירך אותו עצם שהוא למטה מן הארכובה לצד הרגל אם נחתך לגמרי כשר וארכובה טריפה כי שם מקום צומת הגידין ויש לחוש שמא נפסקו הגידים אפילו לא נשבר העצם ולא יצא לחוץ ולמעלה מן הארכובה עד כדי רוחב (העצם) [אגודל בעצם] האמצעי הוי דין ארכובה וצומת הגידים ובשור גדול הוי צומת הגידים עד ד' אצבעות למעלה מן הארכובה ומשם ולמעלה כל אורך עצם האמצעי נוהגין בו דין אחד אם נשבר העצם ולא יצא לחוץ שהעור שלם כשר בין בעוף בין בבהמה אבל חותך האבר ומשליכין אותו כדין איברין המדולדלין ואם נשבר ויצא לחוץ טריפה הבהמה או העוף ובבוקא דאטמא דשף מדוכתי' ואיעכול ניביה אין אנו בקיאין ונהגינן לטרוף כל ספיקא בבוקא דאטמא וצומת הגידים היינו דוקא ברגלים של אחורי הבהמה אבל רגליה שלפניה לא שייך שום טריפות אפילו נחתכו תוך צומת הגידין כדאמר רב הונא פ' אלו טריפות [נ"ח ע"ב] גבי בעלת שלש. ויתר או חסר הוי כמו נחתך או נשבר [וכשנשבר עצם] אצל (ה)גוף [הבהמה] או נשבר גף העוף שהוא כשר בכל מקום אבל בגוף העוף טריפה דחיישי' שמא ניקבה הריאה דזהו הפקח.
<h2>דף נה:</h2>
נטלו הכליות לגמרי כשירה אבל הקטינו בבהמה דקה עד כפול ובגסה עד כענבה [בינונית] ומעשה בא לפני רש"י בטלה שלא היתה לו אלא כוליא אחת והתירו ואמר דוקא הקטין אבל נטלה כלה כשירה.
<h2>דף נז.</h2>
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טריפה. יש ג' עצמות בירך אותו עצם שהוא למטה מן הארכובה לצד הרגל אם נחתך לגמרי כשר וארכובה טריפה כי שם מקום צומת הגידין ויש לחוש שמא נפסקו הגידים אפילו לא נשבר העצם ולא יצא לחוץ ולמעלה מן הארכובה עד כדי רוחב (העצם) [אגודל בעצם] האמצעי הוי דין ארכובה וצומת הגידים ובשור גדול הוי צומת הגידים עד ד' אצבעות למעלה מן הארכובה ומשם ולמעלה כל אורך עצם האמצעי נוהגין בו דין אחד אם נשבר העצם ולא יצא לחוץ שהעור שלם כשר בין בעוף בין בבהמה אבל חותך האבר ומשליכין אותו כדין איברין המדולדלין ואם נשבר ויצא לחוץ טריפה הבהמה או העוף ובבוקא דאטמא דשף מדוכתי' ואיעכול ניביה אין אנו בקיאין ונהגינן לטרוף כל ספיקא בבוקא דאטמא וצומת הגידים היינו דוקא ברגלים של אחורי הבהמה אבל רגליה שלפניה לא שייך שום טריפות אפילו נחתכו תוך צומת הגידין כדאמר רב הונא פ' אלו טריפות [נ"ח ע"ב] גבי בעלת שלש. ויתר או חסר הוי כמו נחתך או נשבר [וכשנשבר עצם] אצל (ה)גוף [הבהמה] או נשבר גף העוף שהוא כשר בכל מקום אבל בגוף העוף טריפה דחיישי' שמא ניקבה הריאה דזהו הפקח.
גף העוף שנשבר אצל הגוף אם יצא האבר לחוץ הכל אסור ואם לא יצא לחוץ האבר אסור והגוף מותר.
<h2>דף נח:</h2>
כל יתר כנטול דמי גבי דריאה וגבי רגלים פירש"י דיש לו רגל יתר כאלו נטל אחד מרגליה והרי אין לה כ"א רגל וטריפה וכן היה קבלה להם ור"י פי' כל יתר כנטול דמי דווקא כשהיית' דביקה וסמוך לרגל וכיון דההיא יתר כנטול דמי הוי כאלו נחתך הרגל במקום שדבוקה אותה היתירה וכן גבי ריאה היכא דלא קימא בדרא דאוני חשבינן כאלו נטול והוי נקב.
אמר רבי מרה שניקבה וכבד סותמתה כשירה כתב רש"י היכא דלא משתכח מרה כלל או משתכח שתי מרות כשרה דמרה לאו אבר הוא אך אם נקבה שלא כנגד הכבד טריפה. פסק האלפס וז"ל כדאשכחא ב' מרות איכא מרבנן דאמרי טריפה ואיכא דמקילי ואנן לקולא עבדינן וכי לא משתכח כלל כשירה דלאו אבר הוא דמרה זו (לזו אע"ג דניקבא פי' כנגד הכבד) לא מעלה ולא מוריד אבל שלא כנגד הכבד טריפה.
<h2>דף סג:</h2>
לוקחים בצים מן הגוים ואין חוששים משום נבילות משום טריפות ובלבד שיאמר הגוי של עוף פלוני הם. ואנו לוקחים ביצים מן הגוים אעפ"י שאין אומרים של עוף פלוני לפי שאנו סומכים על רוב ביצים המצוים בינינו שהם עוף טהור ומה שאוכלים קוכלי שנילושו בביצים רובם נילושו בביצים שלימות וגם רוב ביצים אין בהם דם.
<h2>דף סד:</h2>
וכללא הכי דביצה של עוף טמא או ביצה טהורה שיש בה אפרוח או ביצה שיש בה דם שנתבשלו עם ביצים אחרים בקליפה ובלא קליפתה הכל אסור עד שיהיה בו ס' מן ההיתר. ופר"ת דמן הדין ביצת עוף טהור אסור משום אבר מן החי אלא שמתיר הכתוב בפ' שלוח הקן [עי' ק"מ ע"א] תקח לך בראוים לך ומקרא דבת היענה לאסור חלב של בהמה טמאה ודבש דבורים מותר פר"ת לפי שאינו יוצא מגופו אלא שמביאים עשבים בפיהם ומקיאות בכוורת למצוא לאכול בימות הגשמים ומה שאנו מוצאים איברים של דבורים בתוך הדבש אין להם טעם ואין לאסור דהוי להו כרגלי חמור דמותרים ודבש בכל דבר הוי נ"ט לפגם.
אם נמצא דם על קשר החלבון ולא עבר חוץ לקשר כלל זורק הדם ואוכל הביצה ואם נתפשט מאותו דם חוץ לקשר על החלבון כל הביצה אסורה. נמצא על החלבון מותרת על החלמון אסורה ואם אחר שנתבשל נמצא דם ספק דרבנן לקולא.
<h2>דף סז:</h2>
כלל אמר ראב"ן פירות שהתליעו באיבי' בין בתלוש בין במחובר וכן עדשים וכן פולים (ו)אסור לאוכלן עם התולעים אלא זורק את התולעים ואוכל הפרי כיון דאיבעיא פירשו לאויר ועלתה בתיקו דכל תיקו דאורייתא לחומרא משום השרץ השורץ וכן התולעים שבגבינה ושבראש הבהמה דמעלמא אתו ושבמעי' משום אבר מן החי דאינם ניתרים [בשחיטה] ושבדגים מותרים דלא בעו שחיטה, וראבי"ה כתב בשם אביו דבנמצאים בדגים ובגבינה ובבשר בהמה מותרים דאין בהם לא משום אבר מן החי ולא משום השרץ אבל בפירות אסורים משום שמא פרשו ורשב"ט כתב בודאי פירשו בגבינה ודגים ובשר אסורים אבל ספק לא. כתב ראבי"ה לפי רש"י ור"ת וריב"א תולעים שבקמחא ובפירות מותרים אפילו באו שם במחובר ואין צריך לשער אפילו בס' אבל נקבו לחוץ יש לחוש שמא פירשו והוי שרץ והיכא דבשלו פירות הרבה צריך לראות הפרי אשר בו התולע אם הוא גדול שיש בו ס' לבטל התולע.
<h2>דף עה.</h2>
בן פקועה שנמצא בבהמה בין חי בין מת והפריס על גבי קרקע ושחטו אמו והוצרך לשחוט הבן פקועה והשוחט בהמה ונמצאת טריפה ומצא בה בן [ט'] חי שוחטו ומותר.
<h2>דף עו.</h2>
בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טריפה. יש ג' עצמות בירך אותו עצם שהוא למטה מן הארכובה לצד הרגל אם נחתך לגמרי כשר וארכובה טריפה כי שם מקום צומת הגידין ויש לחוש שמא נפסקו הגידים אפילו לא נשבר העצם ולא יצא לחוץ ולמעלה מן הארכובה עד כדי רוחב (העצם) [אגודל בעצם] האמצעי הוי דין ארכובה וצומת הגידים ובשור גדול הוי צומת הגידים עד ד' אצבעות למעלה מן הארכובה ומשם ולמעלה כל אורך עצם האמצעי נוהגין בו דין אחד אם נשבר העצם ולא יצא לחוץ שהעור שלם כשר בין בעוף בין בבהמה אבל חותך האבר ומשליכין אותו כדין איברין המדולדלין ואם נשבר ויצא לחוץ טריפה הבהמה או העוף ובבוקא דאטמא דשף מדוכתי' ואיעכול ניביה אין אנו בקיאין ונהגינן לטרוף כל ספיקא בבוקא דאטמא וצומת הגידים היינו דוקא ברגלים של אחורי הבהמה אבל רגליה שלפניה לא שייך שום טריפות אפילו נחתכו תוך צומת הגידין כדאמר רב הונא פ' אלו טריפות [נ"ח ע"ב] גבי בעלת שלש. ויתר או חסר הוי כמו נחתך או נשבר [וכשנשבר עצם] אצל (ה)גוף [הבהמה] או נשבר גף העוף שהוא כשר בכל מקום אבל בגוף העוף טריפה דחיישי' שמא ניקבה הריאה דזהו הפקח.
<h2>דף עו:</h2>
גף העוף שנשבר אצל הגוף אם יצא האבר לחוץ הכל אסור ואם לא יצא לחוץ האבר אסור והגוף מותר.
<h2>דף פט:</h2>
כתבו ר"י סגן לויה ור"י בר יהודה שירך החיות צריך לנקר כמו ירך שור או שה הגיד ושומן הגיד וכל דין ניקור ואם יש אדם שמפטפט ראוי לנדותו ונוטה לצד מינות כי לא חלקו רבותי' [נ"ט ע"ב] בין חיה לבהמה אלא בחלבים הקרבים לגבי המזבח כגון חלב המכסה הקרב וחלב הכליות אבל גיד הנשה וכל הבא מכוחו אסור כשל בהמה.
<h2>דף צג:</h2>
אר"י מקורביל בשר שהעבירו ברותחין ונתנוה בקערה חולבת בת יומא שרי לגמרי אפילו כלי שני לא הוי.
ואם מלגו תרנגולים ביחד בכלי שני ונמצא אחד מהן נבלה הכשרה מותרת דכלי שני אינו מבשל דאי אמרי' כלי שני מבשל כי נמלגו לבדן ליתסרן דהא נתבשלו בדמן אלא ודאי לא פליט ולהכי הכלי כשר ומ"מ אין מדיחין קערות במי המליגה. ונהגו להדיח תחלה הצואר קודם מליגה. גם נהגו העולם שלא להחזיר התרנגולת למי המליגה כי כלי שני מבשל קצת כדי קליפה ובפעם ראשונה אין קפידה משום הנוצות, ותרנגולת (שנמלחה) [שנמלגה] בקערה חולבת אפילו היא בת יומא הכל מותר דכלי שני אינו מבשל מהר"ם.
בה"ג האי מאן [נ"ל שחסר וכצ"ל דאטוי רישא] צריך לאיתנוחי אבי שחיטה לתחות כי היכא דתזוב דמה והיכא דאישתלי והפכה מוקרא הוא דאסור באכילה רישא גופא שרי ר"ל המוח אסור מפני שמבשל המוח וכן ברגלים מה שמבושל בתוך הטלפים.
פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלו בכותח היינו בתנורים קטנים אבל בתנורים שלנו מותר לאפות פת עם צלי ועל זה סומכין שאופין פת עם פשטיד"א או פלאדין והא דרבא במס' ע"ז [ס"ו ע"ב] בת תיהא משמע דריח לאו מילתא היא היינו דוקא בדיעבד ועובדא דלוי [פסחים ע"ו ע"ב] בגדי ודבר אחר דיעבד (ו)הכשיר ודווקא בתנורים שלהם ופיהם למעלה דלא מפטם ובת תיהא לא מפטם. (א"נ) [א"כ] יפה לפר[ו]ש מזה (לככחלה) [לכתחלה] ואותן שעושין לכתחלה דוקא כשהפשטיד"ה מכוסה דהוי כמו פת (חטה) [חמה] וחבית מכוסה ומרחיקים הפשטיד"ה שלא יזוב משומנה תחת הפת ורש"י ורי"ף פסקו כלישנא דמתיר אבל העולם נהגו איסור באפיית פשטיד"א עם פלדו"ן אבל אחת מהן עם פת לא. והתיר ר"ת חמץ ומצה שנאפו יחד בתנור דהא לחמי תודה חמץ ומצה ולא לישתמיט למימר דצריך ב' תנורים או זה אחר זה וטוב לעשות סימן על הפשטיד"ה בשר ועל הפלדין גבינה.
<h2>דף צה.</h2>
וקי"ל אם גוי או שפחה בבית ישראל מלגו ולא ידע ישראל אם בכלי שני או בכלי ראשון ואסור או מלחה הבשר ולא ידע אם בכלי מנוקב או לא או אם הדיחו הבשר ב' פעמים או אם הדיחה קערות חולבות עם של בשר אעפ"י שאין סומכין על דבריו של גוי לא לאיסור ולא להיתר מ"מ יש להתיר אם יודע שזה הגוי יודע האיך היהודים עושים אם יש ישראל יוצא ונכנס או קטן בן דעת עומד על גביו אז הכל מותר אך אם גוי זה אינו יודע בטיב ישראל אפי' ישראל יוצא ונכנס אסור.
<h2>דף צו:</h2>
דג טמא הנמצא בין דגים טהורים מבושל פסקו דישליך הטמא והשאר בטל בס' ואם לא נמצא הדג טמא אפילו באלף לא בטיל משום דברי' לא בטלה ואם הדג מרוסק ואינו ניכר בטל בס'. וי"מ אם רוב הדג שלם לא בטיל דההיא בפ' נזיר [נ"א ע"ב] רובה ככולה וי"מ דדוקא לענין טומאה אמרי רובא ככולא אבל לענין אכילה לא דבטל בס' וכתב ריב"א הלוי אפילו יש ס' במים ובדגים טהורים לבטל הפרי או הדג לפעמים הכל אסור לפי דכשעירה הרותחין עם הקטניות או הפירות או הדגים שמא לא נשתייר רק מעט מן האסור ואסר כל אותו מעט שנתערב עמו וכשעירב אותו מעט עם השאר לא היה בשאר ס' מאותו המיעוט ואסר הכל וכן בביצה שנתבשל ונמצא בה אפרוח וכן אם הוציא בכף שמא היה בכף עם מעט רוטב ואסר הכף ואחר החזיר הכף ואסר הכל. פסק רבי' חיים ורבי' יחיאל כשמגביהין זבוב מקדירה רותחת ומגביהים עמה מעט מים ונאסר הכף דודאי לא היה במים שבתוך הכף ס' מהזבוב ואם חזר ותחב בקדירה לא חשבינן הכף כולה חתיכה דאסורא להצריך נגד כל הכף ס' אלא נשאר ההיתר במקומו ומצטרף עם ההתר שבקדירה לבטל האיסור (ואין) [ומיהו] הכף אסור. אמרכל ומעשה [בא] לפני רש"י שהיו מגיסים בכף קדירה של בשר והעלו בתוך הכף תולע גדול והתיר כל מה שבקדירה בס' ועל הכף נסתפק. התיר רבי' קלונימוס לשרוף שרץ טמא לאפר ולאוכלו משום רפואה. ואם נמצא שרץ בתוך דג ונתבשל עמו זה היה מעשה ואסרו דאפשר לסוחטו ובלע מן המים ונאסרו ושוב פלטו ואסרו המים משום מין במינו.
<h2>דף צז.</h2>
גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול מראש אזנו לפי שהחלב מפעפע אפילו מלמטה למעלה. גדי שצלאו בחלבו קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו ומסיק ההוא כחוש הווה ופירש ר"ת דכחוש אינו מפעפע ואפילו אם מפעפע מעט בטל בס' וכן הדין אם נמלח קרום הכסלים עם הבשר ואינו מפעפע ואם מפעפע בטל בס' הילכך בין אותה חתיכה שהקרום עליה בין החתיכה הנוגעת בה אם יש בה ס' מותר ויש אומרי' כי אף החתיכה שהקרום עליה מותר אפילו אין בחתיכה ס' שאינו מפעפע מעבר לקרום הדבוק ואמר רבי' שמשון שאם נמלחו שאר החתיכות אצלו די בקליפה ואם אינו יודע נכון לחתוך מכולם כדי קליפה אם אין שם ס' לבטל וכן יש לדון אם נמלח חלב ע"ג חתיכות שאין בהן ס' אותה חתיכה אסורה לגמרי, ואמר ראבי"ה שקבל מאביו ר' יואל וגם מר' אליעזר ממיץ במליחה או צלי לא שייך ס' אלא כדי קליפה לפי אומד הדעת דבבישול דוקא המים מוליכין בכל התבשיל שם שייך ס' וריב"ן הלבן דחלב במליחה בס' וכן ציר של נבילה אוסר אם אין ס'. מעשה בשפחה שמלחה חתיכה בקרום (הלב) [חלב] ולא ידע באיזה חתיכה שנמלחה והתיר כל הבשר רק אחת נתן לגוים.
<h2>דף צז:</h2>
בשר ששרה במים ונשתהה במים מעת לעת רבותי' אוסרים לפי שהדם חוזר ונבלע ולא שייך חידוש כ"א גבי בשר וחלב ואם לא שהה במים רק לינה אחת ומקצת היום אין אוסרה דאין שריה מבלעת אלא מעת לעת. קיבה ששהתה במים עם העור אין לאסור רק מעת לעת. פסק ר"ת בשר שנפל לחלב דאם יותר מיום אחד אסור מטעם כבוש הרי הוא כמבושל ולא כאותן האומרים לא אמרינן כבוש אלא בחומץ דהא עכברא בשיכרא פ"ב דע"ז [ס"ח ע"ב] צונן בצונן ואסור מטעם כבוש.
כלל אמר ראב"ן שכל איסור והיתר הנאסרים יחד בבשול אם כבשו יחד הוי כבשול א"כ גיד הנשה וכבד וכחל האוסרין בבשר בבישול אוסרין גם בכבישה אבל בצלי קולף ואוכל אבל בחלב דאוסר בצלי משום דמפעפע גם במליחה אם אין שם ס' וכן חתיכת נבילה דאוסרת משום ציר ומשום רוטב נ"ל דאוסרת גם בצלי משום דמפעפע וה"ה במליחה אם אין ס' בהיתר וראיה מהנהו אטמהותא דאימלחו בי ריש גלותא.
מעשה שנמצא עכבר בתוך שומן מהותך אם שפכו מיד יום יום שומן בתוכו שהעכבר מנענע ובא ממקום למקום הכל אסור ואם קשה יטלו כדי אצבע סביב והשאר כשר אשר"י [תשובות כלל כ' סימן א'].
אר"י מקורביל בשר שהעבירו ברותחין ונתנוה בקערה חולבת בת יומא שרי לגמרי אפילו כלי שני לא הוי.
בסמ"ק כתב דאם נפל טיפת חלב בקדירה ויש בה ס' ויודע ונתבטל וחזר ונפל ואין בהם כדי לבטל דהראשון אינו חוזר וניעור כיון שיודע ונתבטל כבר והתוס' דחוזר וניער. מעשה שנמצא קערה חולבת בת יומא עם קערות בשר כולם נקיות ולא רצה לאסור הקערה חולבת. בסמ"ק כף [חולבת ב"י] שתחבוה ב' פעמים בקדירה צריך ב' פעמים ס' וראיה (מפ"ב) [מפ"ה] דתרומה [מ"ח], והר"ר יוסף ממוצידאן בשם חמיו הר"ר ברוך מבזנטי אמר שאין צריך כ"א פעם אחת כי אין ראיה דומה לנדון.
דיני ביטול בשר בחלב אם הכניסו כף חולבת תוך קדירה של בשר רותח או להפך יש לשער מכל מה שנכנס בקדירה שאין לשער כמה יצא ממנה אבל מה שלא נכנס בקדירה אין צריך לבטל אפילו היא של מתכת. הרי לך ו' דינים, א' כף חולבת בת יומא בקדירה של בשר אם יש שם ס' ממה שתחב בקדירה הקדירה והתבשיל מותרים והכף אסורה מפני שבלוע מבשר בחלב ואם אין ס' בקדירה הכל אסור אפילו בהנאה ואסור ליתן לשפחה או לכלב והכלי שנאסר מותר להשתמש בו צונן. ב' אם אין הכף בת יומא הכל מותר אפילו אם אין שם ס' אבל הכלי מ"מ אסורה. ג' כשבא החכם להתיר האיסור שנפל בס' צריך לחקור אם לאחר שתחב הכף בקדירה נתנו בו מים בקדירה שמתחלה לא היה בו שיעור ונאסר (המים) [הכל] ומים ששמו אח"ך אין מצטרפין. ד' אם נשפכו המים שבקדירה וספק היה בו ס' אם לאו לדברי (רש"י) [ר"ת] דנראה טעם כעיקר דאורייתא דנין להחמיר נפיק ליה ממשרת והיכא דספק ואינו יודע לשער שאינו בקי אינו קרוי ספק ואין להתיר אפילו (לפר"ת) [לפירש"י] דפי' טעם כעיקר דרבנן ס"ל משרת אסמכתא. ה' אם בשל בקדירה של איסור אם היא בת יומא התבשיל כולו אסור שהרי אין בתבשיל ס' מן הקדירה דמשערינן כאלו כל הקדירה כולו חתיכה דאיסורא דלא ידעינן כמה בלעה ודיינינן לחומרא אבל אם אין הקדירה בת יומא התבשיל מותר דנ"ט לפגם מותר אבל לכתחלה אסור לבשל בקדירה אע"ג שנותן טעם לפגם כדאי' שלהי ע"ז דגזרינן שאינה בת יומא אטו בת יומא. ו' כתב רבי' ברוך שצריך לחקור אם הוחמו מים או דבר אחר בתוך הקדירה שאינה בת יומא כשחכם בא להתיר תבשיל המבושל בתוכו יש לחקור אם הוחמו בו חמים בו ביום או מעת לעת. שכך שוים המים כמו אם היה איסור ונעשית הקדירה בת יומא שכל המים נעשו נבילה כיון שלא היה ס' מפליטת הכלי שבכל (הקדירות) [הקדירה] וחזרו ונבלעו אבל היתר בהיתר אין הדין כן כגון בשר בכלי של חלב או איפכא אין הדין כך לפי שיש בהן ג' נותני טעם הטעם הראשון נכנס בכלי ומשם במים וחזר ונבלע בכלי הרי ג' להתיר. בצרפת נוהגים נ"ט לפגם מעת לעת ומיהו בזה המלכות כרש"י ור"ת לינה אחת וריב"ם אחיו של ר"ת לילה אחת.
רבי' אליעזר ב"ר נתן ורבינו אפרים מרייצבורק כתבו שאם נאסרה הקדירה לפי שלא היה בה ששים דהיתירא לבטל האיסור ולקחו מן הרוטב ונתנו בקדירה של היתר ואין בה ששים כנגד אותה שנתנו בה מאותה הקדירה שנאסרה כבר וכתבו שאין רוטב איסור נאסר אלא לפי חשבון מדומע האיסור שאם היה ביורה שיעור מ' או נ' היתר ולא נחשב כל הרוטב איסור אלא לפי חשבון מ' או נ' כדאיתה פ"ק דתמורה [י"ב ע"א] אין הנדמע מדומע אלא לפי חשבון ור"ת חולק דבכולא משערינן ומה שהספר אומר מיירי בדבר יבש.
<h2>דף צח.</h2>
אם נתבשלו ביצי עוף טמא עם ביצים טהורים מותרים ואם קלופים אסורים אבל ביצה שיש בה אפרוח שנתבשלה עם אחרות כולן אסורות.
וכללא הכי דביצה של עוף טמא או ביצה טהורה שיש בה אפרוח או ביצה שיש בה דם שנתבשלו עם ביצים אחרים בקליפה ובלא קליפתה הכל אסור עד שיהיה בו ס' מן ההיתר. ופר"ת דמן הדין ביצת עוף טהור אסור משום אבר מן החי אלא שמתיר הכתוב בפ' שלוח הקן [עי' ק"מ ע"א] תקח לך בראוים לך ומקרא דבת היענה לאסור חלב של בהמה טמאה ודבש דבורים מותר פר"ת לפי שאינו יוצא מגופו אלא שמביאים עשבים בפיהם ומקיאות בכוורת למצוא לאכול בימות הגשמים ומה שאנו מוצאים איברים של דבורים בתוך הדבש אין להם טעם ואין לאסור דהוי להו כרגלי חמור דמותרים ודבש בכל דבר הוי נ"ט לפגם.
<h2>דף ק.</h2>
דג טמא הנמצא בין דגים טהורים מבושל פסקו דישליך הטמא והשאר בטל בס' ואם לא נמצא הדג טמא אפילו באלף לא בטיל משום דברי' לא בטלה ואם הדג מרוסק ואינו ניכר בטל בס'. וי"מ אם רוב הדג שלם לא בטיל דההיא בפ' נזיר [נ"א ע"ב] רובה ככולה וי"מ דדוקא לענין טומאה אמרי רובא ככולא אבל לענין אכילה לא דבטל בס' וכתב ריב"א הלוי אפילו יש ס' במים ובדגים טהורים לבטל הפרי או הדג לפעמים הכל אסור לפי דכשעירה הרותחין עם הקטניות או הפירות או הדגים שמא לא נשתייר רק מעט מן האסור ואסר כל אותו מעט שנתערב עמו וכשעירב אותו מעט עם השאר לא היה בשאר ס' מאותו המיעוט ואסר הכל וכן בביצה שנתבשל ונמצא בה אפרוח וכן אם הוציא בכף שמא היה בכף עם מעט רוטב ואסר הכף ואחר החזיר הכף ואסר הכל. פסק רבי' חיים ורבי' יחיאל כשמגביהין זבוב מקדירה רותחת ומגביהים עמה מעט מים ונאסר הכף דודאי לא היה במים שבתוך הכף ס' מהזבוב ואם חזר ותחב בקדירה לא חשבינן הכף כולה חתיכה דאסורא להצריך נגד כל הכף ס' אלא נשאר ההיתר במקומו ומצטרף עם ההתר שבקדירה לבטל האיסור (ואין) [ומיהו] הכף אסור. אמרכל ומעשה [בא] לפני רש"י שהיו מגיסים בכף קדירה של בשר והעלו בתוך הכף תולע גדול והתיר כל מה שבקדירה בס' ועל הכף נסתפק. התיר רבי' קלונימוס לשרוף שרץ טמא לאפר ולאוכלו משום רפואה. ואם נמצא שרץ בתוך דג ונתבשל עמו זה היה מעשה ואסרו דאפשר לסוחטו ובלע מן המים ונאסרו ושוב פלטו ואסרו המים משום מין במינו.
כתב בסמ"ג כלל אמר ר"י כל דבר ששמו עליו כשהוא שלם וכשאינו שלם איבד שמו זה אינו קרוי בריה כמו חצי גיד חצי נמלה אבל חתיכה נבילה תמיד שם נבילה עליה.
ה' כללות אומר הריא"ך בביטול כל דבר יבש ביבש וחשיב מדאורייתא אפילו באלף לא בטיל עד שיסיר האיסור לחוץ וכן פי' המיימוני. ודבר שאינו חשוב ואפילו אסור מן התורה חד בתרי בטיל ובלבד שיסיר אחד מהם שנתלה באיסור. ומה שאנו אומרים באיסור דרבנן היינו שכבר נעשה בו ספק אז מרבה עליו ומבטלו כמו פ"ק דביצה [ד' ע"ב] עצים שנשרו מן הדקל ויש מחלקים דדוקא עצים שנשרו מן הדקל דלית סמך דאורייתא. היכי דאיסורי דרבנן היכי דליתי' לאיסורא בעיניה מבטלינן ובדאורייתא ספיקא אפילו ליתא בעינא [לא] מבטלי'. בשר חיה ועוף אין אסור אלא מדרבנן ולא בעי ששים אלא ברובא בעלמא וההיא דטיפת חלב [ק"ח ע"א] בבשר בהמה איירי א"ז.
ובני מעים אמרינן בנדרים [נ"ד ע"ב] דאכלינין לאו בר אינש ואפי' אינה ראויה להתכבד ומכאן הורה ר"י על קרקבן של תרנגולת טריפה שנתערבה עם קורקבנים כשירה שבטלה ברוב וכן לענין טבחייא ובני מעיים אמנם לא רצה להתיר לאדם אחד.
ו[ה]כי ק"ל דמין במינו בדבר יבש בחתיכה [שאינה] (ה)ראויה להתכבד לפני האורחים בטל ברוב אפילו מדרבנן ובדבר לח בס' דמן התורה כל מין במינו בטל ברוב בין בלח בין ביבש כדאי' בפ' התערובות [זבחים ע"ח ע"ב] ולח בלח כגון יין ביין חלב בחלב מין בשאינו [מינו בין] בדבר לח בין ביבש ואינה ראויה להתכבד לעולם בטל בס' ולא בפחות הלכך חתיכה של איסור שנתערבה עם ב' או ג' של היתר כולן מותרין ודווקא בחתיכה שאינה ראויה להתכבד כשאין האיסור נבלע בהיתר דהיינו ביבש מ"מ דווקא בשני בני אדם ומיהו ר"ת מתיר אפילו לאדם אחד ודווקא בשני קדירו' אבל בקדירה אחת טעם האיסור נבלע בה והוא דבר לח ואינו בטל ברוב ומיהו רבי' משה מתיר אף בקדירה אחת ואיסור בטל ברוב ונעשה היתר אבל לכתחלה אסור להרבות עליו ואם מכיר החתיכה יסירנה וחתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה אבל חתיכה שנאסרה מחמת שנגעה בה אפילו ראויה להתכבד בטלה וכן דג טמא שנגע בדג טהור ונאסר אותו דג בטל ומעשה היה בתרנגולת טריפה שלא נטלה נוצתה ונתערבה עם כשרות והתירה ר"ת הואיל ולא נטלה נוצתה אינה ראויה להתכבד לפני האורחים וכן רגלים של טריפה שלא ניטלו טלפיהם ונתערבו עם כשרים בטלים ברוב ויש נוהגים כשהאיסור בטל ברוב להשליך אחד אבל אין צריך ואם נתבשלה חתיכה קטנה של איסור עם חתיכות של היתר ואינה ראויה להתכבד בטלה ואם מכיר האיסור יסירנה ויצטרך ברוטב ובחתיכה לבטל האיסור ס' לבטל (המיחוש) [המיחוי] של איסור ובלאו הכי אם מכיר האיסור יסירנה ואם אינו מכיר כמו שנפרד בחתיכות קטנות בטל והכל מותר ואין צריך להסיר כלל. ובריה לא בטילה אפילו באלף לא בטיל כשאינה מכירה ואם מכירה יסירנה מרוסקים לא קרו בריה ובטלים בס' וצפור טהור שנתנבלה או נטרפה או דג טהור שנאסר מחמת בליעת איסור אינה קרוי בריה מיהו חתיכת בשר שנאסר מחלב ואין בה ס' לבטל הבליעה אפילו באלף לא בטיל כיון דחשובה וראויה להתכבד אבל טפת חלב שנפל על חתיכת בשר בטל בס' כי הטיפה אינה ראויה להתכבד. ודבר שבמנין כגון ביצים או פירות גסות של ערלה ורגליים אפילו בטלפיהם אפילו באלף לא בטל. וכל דבר שנאסר מחמת בליעת איסור בטלה ולא דמי לבשר בחלב דהתם גזירת הכתוב היא דהא כל אחד בפני עצמו מותר וכי נתבשלו יחד נאסרה והוי דומיא לחתיכה דנבילה דלא בטלה. ואם פירש אחד מן התערובת אותו שפירש (מותר) [אסור] ולא אמרי' כל דפירש כדאמרי' התם [זבחים ע"ג ע"ב] שמא יקח מן הקבוע וזה לא שייך גבי ט' חנויות דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי היינו דהאיסור ניכר ואפי' רוב היתר ניכר לקח אחד מהם ואינו יודע מאיזה לקח שם אמרי' קבוע אבל אם נמצא או שלקח שלא פירש בפנינו מותר דכל דפריש מרובא פריש דכיון דהאיסור ידוע לו לא מחזקינן אינשי ברשיעי ליקח מן האסור אבל בדבר המעורב יחד איסור והיתר לא שייך כל קבוע. ר"ת מתיר אם בא זאב ודרס ב' או ג' בהמות ונתערבו עם בהמות אחרות ופירש אחד מהם דאמרי' כל דפריש מרובא פריש ולא חיישינן שמא יקח מן הקבוע כדאי' בפ' התערובות דשאני התם משום חומרא דקדשים ופר"י דאין להתיר ספק דרוסה משום ספק ספיקא דשמא בשן כיון דאין דרוסה אלא בידים. שמא אינה זאת, דכל דבר שיש בו ספיק' דאורייתא והוי דבר שבמניין אפילו באלף לא בטיל וכן תרנגולת או ביצה ספק טריפה ונתערבו אפילו באלף לא בטיל כאילו נתערבו בו ודאי בשל איסור ואין קרוי ספק ספיקא כיון דמספקא הראשון הוי דאורייתא.
רבי' אליעזר ב"ר נתן ורבינו אפרים מרייצבורק כתבו שאם נאסרה הקדירה לפי שלא היה בה ששים דהיתירא לבטל האיסור ולקחו מן הרוטב ונתנו בקדירה של היתר ואין בה ששים כנגד אותה שנתנו בה מאותה הקדירה שנאסרה כבר וכתבו שאין רוטב איסור נאסר אלא לפי חשבון מדומע האיסור שאם היה ביורה שיעור מ' או נ' היתר ולא נחשב כל הרוטב איסור אלא לפי חשבון מ' או נ' כדאיתה פ"ק דתמורה [י"ב ע"א] אין הנדמע מדומע אלא לפי חשבון ור"ת חולק דבכולא משערינן ומה שהספר אומר מיירי בדבר יבש.
<h2>דף ק:</h2>
כתב בסמ"ג כבש ואיל ורחל כולן מין במינו ושם אחד להם. כתב רשב"ם מין במינו במשהו דקי"ל כרבא [ע"ז ס"ו ע"א] דבתר שמא אזלינן. חמרא חדתא וענבים ב' מינים ושאור ועיסה ב' מינים ושור ואיל ועז ג' מינים הם וכן מיני דגים ועופות שחלוקי' בשמן בין טהורים בטהורים בין טמאים בטמאים ב' מינין הם אבל ביצי עוף בביצי עוף של מין אחר הוי מין במינו ושומן הלב ושל הדקים מין אחד שומן הצלעות והחזה והאליה ושומן בירך בשר הוא ומקרי בשר ולא חלב וכל מין ומינו סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו.
<h2>דף קה.</h2>
אכל גבינה מותר לאכול בשר מיד רק שיעשה קינוח והדחה ומפר"ח ורש"י קנוח והדחה. ר"י הבחור היה נוהג אחר גבינה משים אצבעו בפיו ומדיחו יפה ואחר עושה קינוח בפת ורבינו יהודה מפריש כתב שהיה נוהג ר"י הזקן ששורה במים או ביין ואכל וזה עולה לשתיהם וצריך נטילת ידים בלילה לכל הפחות, אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה פי' עד סעודה אחרת שכן היה נוהג מר עוקבא אע"ג שר"י פי' שאינו מדבר בסעודה שרגילין לאכול ערבית ושחרית אלא מיד אפילו סלק השלחן ובירך שלא חלקו חכמים ומ"מ נהגו העולם כמיימוני דהיינו שש שעות ובין תבשיל לתבשיל הדחה רשות אבל ממשות גבינה צריך קנוח והדחה, כתב סמ"ק אף לדברי האוסרים גבינה אחר בשר אפילו ע"י קנוח והדחה היינו דוקא בשר בעין אבל תבשיל של בשר צלול מותר לאכול גבינה ע"י קינוח והדחה.
<h2>דף קח.</h2>
בסמ"ק כתב דאם נפל טיפת חלב בקדירה ויש בה ס' ויודע ונתבטל וחזר ונפל ואין בהם כדי לבטל דהראשון אינו חוזר וניעור כיון שיודע ונתבטל כבר והתוס' דחוזר וניער. מעשה שנמצא קערה חולבת בת יומא עם קערות בשר כולם נקיות ולא רצה לאסור הקערה חולבת. בסמ"ק כף [חולבת ב"י] שתחבוה ב' פעמים בקדירה צריך ב' פעמים ס' וראיה (מפ"ב) [מפ"ה] דתרומה [מ"ח], והר"ר יוסף ממוצידאן בשם חמיו הר"ר ברוך מבזנטי אמר שאין צריך כ"א פעם אחת כי אין ראיה דומה לנדון.
כתב ר"י מדורא [עי' שערי דורא סימן נ"ה] אכתוב לפי המסקנא מה שקבלתי מרבותי ואני אחריהם נפלה טיפת חלב לתוך תבשיל של בשר עולה בס' אפילו נפלה טיפת חלב על חתיכה קטנה בתוך הקדירה ואין בחתיכה ס' כיון שמקצת החתיכה בתוך הרוטב ויש בין הכל ס' מותר ואם נפל טיפת חלב על הקדירה של בשר אם נפל מבחוץ שלא כנגד הרוטב מה שבתוך הקדירה מותר כיון שאין בו נתינת טעם האיסור (אפילו נפלה שלא כנגד האש אפילו (שלא) כנגד הרוטב מה שבתוך הקדירה מותר משום שאין בו נתינת טעם האיסור) אבל הקדרה עצמה אסורה וצריך לערות הרוטב מצד אחר שלא כנגד נפילת האיסור אך אם נפל [כנגד האש אפילו] שלא כנגד הרוטב הכל מותר דהאש שורפו ואם נפל החלב כנגד הרוטב וברוטב יש ס' הכל מותר ואפילו נפל שלא כנגד האש [ומ"מ] אסור להשתמש בקדירה לכתחלה ואם נפל הטפה על הכסוי מול הקדירה יש לו כדין גב הקדירה.
תשבץ אם נפל טיפת חלב על ברזל של סכין נכון להגעיל כי העליון מבליע כדי קליפה. בס' רבי' ברוך ממא[ג]ענש"א (אפשר צ"ל מעשה) בחלב הדולק בנר והיתה הקדירה ריקנית ונפל מן החלב לתוך הקדירה והתירו כמאן דאמר עלאה גבר (לע"ד צ"ל תתאה גבר).
<h2>דף קט.</h2>
הלב שנתבשל עם דמו סגי בקריעה ומוציא את דמו והלב מותר משום דשיע ואינו בולע בין מבפנים בין מבחוץ. והגאונים פירשו לב שנמצא בתוך התרנגול בין בצלי בין במבושל בין במחובר בין בתלוש זורק הלב והשאר מותר כדא' פ' כיצד צולין שאני לב דשיע ופיר"ת דווקא נצלה או נמלח עם דמו קורעו לאחר כך ומותר דמה שנבלע פולט ונופל לארץ אבל נתבשל בדם חללו הלב עצמו אסור והעוף מותר לפי שיש ס' כנגד דם הלב ואם הלב דבוק בחתיכה קטנה ונתנוהו לבשל עם שאר החתיכות צריך ס' כנגד אותה חתיכה ואם נתנה בקערות חמות אותה חתיכה שהלב דבוק אם אין בה ס' לבטל הדם אותה חתיכה אסורה ושאר החתיכות מותרות לפי שהאיסור הבלוע בחתיכה ממקום אחר אינו הולך מחתיכה לחתיכה כ"א ע"י רוטב והחתיכה הראשונה שהיא נעשית נבילה אינה אוסרת שאר החתיכות כי אינו יכול ללכת בשאר החתיכות, אך כשמנתחין החתיכות לקטנות כמו שעושין אפשטיד"א אותה חתיכה שהלב דבוק בה [אסורה] ואח"ך בא השמנונית ומוליך הדם שבחתיכה שהלב דבוק בה לכל החתיכות והרי אין בכולן לבטל החתיכה שנעשית נבלה ועוד השמנונית מטפטף מעט בתוך העיסה ונאסרו ב' או ג' חתיכות סמוך לאותה חתיכה שהלב דבוק בה וכשגדל השמנונית והלך בכל הפשטיד"ה ונגע בשאר החתיכות נאסרו כולם שהרי אין בכל הפשטידה לבטל (אלא) אלו הג' או ב' חתיכות וכן פי' רבי' ברוך ונהגינן כמו שפירש"י בתשובתו בפי' כבד שנמצא במוליאתא שקורין פשטיד"ה צריך ס' לבטלו ואם הוא דבק בחתיכה ואין בחתיכה ס' לבטל צריך שיהא ס' מן החתיכה ואם לא הכל אסור וכן בלב ונהגו לחתוך ערלת הלב שיצא הדם דרך החתך. [עה"ג רבי יעבץ לא מחלק בין דבוק לחתיכה שאין בה ס' והלב עצמו מסייע לבטל ע"כ].
<h2>דף קט:</h2>
דין כחל לצלי בעי קריעה לכתחלה שתי וערב ואם לא קרעו כלל מותר לצלי דחלב הנפלט נופל לארץ ואותו שלא פירש מותר בדיעבד ולקדירה אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר בלא בשר עמו לכתחלה וכן לעשות מוליאתא ואם לא קרעו שתי וערב אסור אף בלא בשר עמו ואף בדיעבד שחלב הנפלט חוזר ונבלע וכיון שפירש אוסר בשר הכחל ואם יש ס' במים עם הכחל שיתבטל החלב הנבלע מותר. ולפיר"ת ולראב"ן קרעו שתי וערב וטחו אף עם בשר מותר בקדירה אפילו לכתחילה ואם לא קרעו רק קצת מותר לכתחלה בצלי ובדיעבד לקדירה ובלא בשר בקדירה סגי בקריעה מועטת ובמוליתא ג"כ, והכחל שנצלה או נתבשל מותר לחתכו רק בסכין של בשר אע"ג שהכחל רותח וגם מותר לתת הכחל רותח בתוך הקערה של בשר גם להשתמש בהם אחר כן בבשר דהא פסקי' [קי"א ע"א] בין כחלא בין כבדא עילוי בשרא לכתחילה [אסור] דיעבד מותר והתם נוגעין זה בזה כשהן רותחין והא דאסור לכתחלה שהחלב נוטף על הבשר קודם שנצלה הכחל ונהגו העולם כרש"י כי (כתב) ראב"ן שלא לעשות כפירושו וכפי' ר"ת. והיכא דנתיבש הכחל מאד ונתבשל בהדי בשר הורה רבי' יואל להיתר אף בלא קריעה כלל אף לפירש"י דחלב שחוטה דרבנן וביבש לא גזרו. ובתשובת הגאונים כתבו דנהגו כל ישראל דלא מבשלי כחל כלל בין של מניקת בין של ילדה ואם נמלח הכחל עם הבשר הואיל וכל מליחה בכלי מנוקב א"כ הכל מותר ונהגו כל ישראל שלא לבשל כחל וכבד אבל טחלא שמנא בעלמא הוא כי הא דשמואל עבדי ליה תבשיל דטחלא ביומא דהקזה מ"מ צריך מליחה וניקור הגיד כמו בשר לקדירה.
<h2>דף קי:</h2>
פסק רש"י אם בשלו הכבד בקדירה לאחר שנמלח היטב ושהה כדי מליחה והודח במים הכבד מותר בדיעבד ועם בשר אסור אא"כ יש ס' כנגד הכבד כי הכבד לעולם פולט מרוב דמו ולפר"ת אם לא נמלח כך הדין אבל אם נמלח מותר לבשל בקדירה אפילו עם בשר ויש לעשות לכתחלה כפירש"י וכר"ת בדיעבד וטוב לצלותם ולבשלם ואם כבד דבוק בעוף אם הכבד שלם אוסר כל העוף דאין בו ס' נגד הכבד ונעשה כל העוף חתיכה דאיסורא וצריך ס' מן הרוטב ובשר כשר לבטל כל העוף ואם אין כל הכבד שלם ויש בעוף ס' מן הכבד (הכבד) [העוף] מבטלו ומותר כמו טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שחוץ לרוטב ומקצת החתיכה תוך הרוטב שאין שאר החתיכות מסייעות לבטל האיסור אלא בניער וכיסה על כן בעינן ס' מכל החתיכה שהאיסור נדבק בה שמא פעם אחת היתה חוץ לרוטב והאיסור עמה ונאסר וזהו לפירש"י אבל לפיר"ת כשהחתיכה מקצת ברוטב ונפל האיסור על החתיכה שחוץ לרוטב שהרוטב וכל החתיכות מסייעות לבטל האיסור ואפילו בלא ניער וכיסה אין מצריך אלא מן הכבד לבד ואם הכבד שלם צריך ס' כנגד כל העוף וראיה מירך שנתבשל בה גיד [צ"ו ע"ב] אם יש בה בנ"ט אסור ואם מקצת מחובר לחתיכה החתיכה עצמה נעשית נבילה ואם צלו העוף והיה הכבד מחובר בו או נפרד ותחוב בתוך העוף מותר מבחוץ ירכיו ואגפיו רק קולף סביב הכבד והשאר מותר דדמא מדאב דאיב.
<h2>דף קיא.</h2>
ר"ת התיר כשמלחו בשר לפני שבוע למלוח עתה בשר לתת עליה משום דדם משריק שריק כדאמרי' [קי"א ע"א] כבדא עילוי בשרא דשרי מהאי טעמא ואפילו למאן דאסור לפי שכולו דם. תשובת שאלה להרשב"א בשר שנמלח ולאחר ג' ימים מצאו ציר בתוך גומא שבחתיכה, מאחר שנמלח הבשר בכלי או ע"ג עצים ויש הפסקה בשולי הגיגית כשיעור ציר אע"ג שנמצא ציר בין חתיכה לחתיכה מותר דאין לך שום מליחה שלא יהי' בה לחלוחית ציר ואין לעשות דבריהם לשעורים לחלק בין ציר מועט לציר מרובה מאחר שיכול לפלוט מאידך גיסא אפס הנוגע בציר שאין לו מקום לפלוט עוד אסור ואותו הנוגע בציר ודאי אסור ולא סגי בקליפה כי מה שבציר חשוב כבוש ומנהג לחתוך כל מה שבציר ומעט יותר לפי שדם אינו מפעפע כמו חלב. כתב מהרי"ף המולח בכלי שאינו מנוקב אף מה שחוץ לציר אסור וכן עשה ר"ת מעשה, וצריך להשהות הבשר במלח קודם שיתנה בקדירה שיעור צליה. אר"י דדם הנפלט מן הכבד על הבשר כששניהם בשפוד והכבד למעלה מותר דמשרק שריק עם הציר הנוסף, אבל אם שפכו דם רותח על גבי צלי או אפילו דם צונן אוסרים כדי קליפה אע"ג דתתאה גבר אדמוקיר לי' בלע לה. ואם צלו בשר שלא נמלח ע"ג בשר שנמלח בשפוד אפילו הנמלח מותר משום דכבולעו כך פולטו.
דין כחל לצלי בעי קריעה לכתחלה שתי וערב ואם לא קרעו כלל מותר לצלי דחלב הנפלט נופל לארץ ואותו שלא פירש מותר בדיעבד ולקדירה אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר בלא בשר עמו לכתחלה וכן לעשות מוליאתא ואם לא קרעו שתי וערב אסור אף בלא בשר עמו ואף בדיעבד שחלב הנפלט חוזר ונבלע וכיון שפירש אוסר בשר הכחל ואם יש ס' במים עם הכחל שיתבטל החלב הנבלע מותר. ולפיר"ת ולראב"ן קרעו שתי וערב וטחו אף עם בשר מותר בקדירה אפילו לכתחילה ואם לא קרעו רק קצת מותר לכתחלה בצלי ובדיעבד לקדירה ובלא בשר בקדירה סגי בקריעה מועטת ובמוליתא ג"כ, והכחל שנצלה או נתבשל מותר לחתכו רק בסכין של בשר אע"ג שהכחל רותח וגם מותר לתת הכחל רותח בתוך הקערה של בשר גם להשתמש בהם אחר כן בבשר דהא פסקי' [קי"א ע"א] בין כחלא בין כבדא עילוי בשרא לכתחילה [אסור] דיעבד מותר והתם נוגעין זה בזה כשהן רותחין והא דאסור לכתחלה שהחלב נוטף על הבשר קודם שנצלה הכחל ונהגו העולם כרש"י כי (כתב) ראב"ן שלא לעשות כפירושו וכפי' ר"ת. והיכא דנתיבש הכחל מאד ונתבשל בהדי בשר הורה רבי' יואל להיתר אף בלא קריעה כלל אף לפירש"י דחלב שחוטה דרבנן וביבש לא גזרו. ובתשובת הגאונים כתבו דנהגו כל ישראל דלא מבשלי כחל כלל בין של מניקת בין של ילדה ואם נמלח הכחל עם הבשר הואיל וכל מליחה בכלי מנוקב א"כ הכל מותר ונהגו כל ישראל שלא לבשל כחל וכבד אבל טחלא שמנא בעלמא הוא כי הא דשמואל עבדי ליה תבשיל דטחלא ביומא דהקזה מ"מ צריך מליחה וניקור הגיד כמו בשר לקדירה.
<h2>דף קיא:</h2>
אמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח משום דרותח כמבושל וקי"ל כר' יעקב בכל מליחות שאנו מולחין אינו נאכל מחמת מלחו כדפי' שם הספר אבל אם אינו כ"א מעט אינו כרותח. ואמר שמואל אין מניחין בשר מליח אלא ע"ג כלים מנוקבים ואם מלח בכלי שאינו מנוקב הכל אסור בין הכלי בין הבשר לפי שהדם נבלע בכלי וחוזר ונבלע בבשר ואם נפל הציר על הכלי אם של חרס ישבר ושל עץ יגעיל. ואם שהה בכלי מנוקב שיעור מליחה ואחר שמו בכלי שאינו מנוקב אינו אלא מהל וליחלוח מיהו נהגו העולם לאסור עד כדי קליפה. וכשמדיחים הבשר אחר מליחה ישים המים תחלה בכלי ואחר נותן הבשר ואם נתן הבשר תחילה רגילים להתיר בזמן מועט אם שהה כדי מליחה בכלי מנוקב על דף משופע. כתב מוהר"י טרישי[ן] שמנהג כשר למלוח על דף מיוחד לכך ושלא לשום עליו שום דבר רותח.
אמר רבא נ"ט לפגם מותר הלכך נראה אם בשלו בשר בקדירה של חלב או בשר בקדירה של גוים ואנו יודעים בודאי וברור שלא בשלו בה באותו יום מותר ואני הקטן מעיד שכל רבותי' שבשפירא רבי' שמרי' רבי' יצחק והרב ר' מאיר והר"ר אברהם והר"ר יצחק הלוי ומורי הגדול הריב"ק ואבא מרי הריב"ק אין מתירים נ"ט לפגם משום גדר אעפ"י שעל פי ההלכה מותר ויש שהיו רוצים [לומר] שאין להתיר נותן טעם לפגם בכלי גוים.
דגים שעלו בקערה שאכלו בה בשר מותר לאכול הדגים בכותח שיש בו חלב לפי שהוא נ"ט בר נ"ט ב' פעמים נבלע הטעם [ונפלט] קודם שיכנס באסורא הבשר נ"ט בקערה והקערה בדגים ועדיין ב' טעמים הללו היתר ואין עוד טעמו הפולט חשוב טעם ולכך מותר לאכלם בחלב וכש"כ כשנתבשל במחבת מותרים לאכלם בכותח דאיכא ג' נותני טעם הבשר נ"ט במחבת והמחבת נ"ט במים והמים בדגים והכל התר ומותרים לאכול בכותח. א"כ קערות שאכלו בהם רוטב בשר והוא רותח והודחו במים רותחים במחבת חולבת שאינה בת יומא הקערות מותרת שלא קלטו רק טעם חלב שכלי שאינו בן יומו שהוא נ"ט לפגם וגם המחבת מותרת לבשל בה לפי שיש בה ג' נ"ט להיתר מן הבשר בקערה ומשם במים ומן המים במחבת ועדיין היתר כיון שאינה בת יומא ודוקא כשהקערות מקונחות שאינם מלוכלכות מן המרק של בשר קודם שהדיח דאז ליכא אלא פליטה אבל אם הקערה או המחבת מלוכלך בתבשיל של בשר או של חלב הכל אסור וכן הדין בירקות או קטניות או ביצים דינם כמו דגים שעלו בקערה אבל מחבת של גוים שיש בה נ"ט בר נ"ט מאיסור אסור ללוש מן המים שנתחממו עסת יהודי ובדיעבד שרי. ופסק בס"ה עלו וה"ה נתבשלו אבל נצלו בשפוד של בשר אולי יש להחמיר. צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח מ"ט אגב חורפי' בלע פי' חריפות הצנון מפליט עיקר הטעם של הבשר הבלוע בסכין ונבלע בצנון ואינו קרוי נ"ט בר נ"ט ועוד הסכין אינו מקונח ואגב חורפא דצנון בלע טובא הילכך צריך ליזהר שלא לחתוך שומים ובצלים ולא ראשי כרתי שרוצה לאכול עם בשר בסכין חולבת או אפכא ואם עבר וחתך ונתנם בקדירה רותחת מותר לבטל טעם הסכין הבלוע בירק וצריך ס' בקדירה כשיעור כל הירק דחתיכה עצמה נעשית נבלה וצריך ס' כמוה ויכול להיות שאינו חולק בין בן יומו ובין שאינו בן יומו כדאמר [ע"ז ל"ט ע"א] גבי קורט של חלתות בסכין של גוים אסור אעפ"י שסתם כלי גוים אינם בן יומו חורפי' מחלי' ליה והוי נ"ט לשבח אבל חתך קפלוט או כרוב אין צריך רק הדחה ואין צריך ס' כמוהו. נראה לרבי' אשר דאין למחות לנוהגים היתר מבצלים ושומים וכרתי כ"א חלתית וצנון סתם כלי גוים אינם בני יומן משום ספק ספיקא ספק אם נשתמשו בו ביום ואת"ל נשתמשו שמא בדבר פגום.
<h2>דף קיב.</h2>
תשבץ אם נפל טיפת חלב על ברזל של סכין נכון להגעיל כי העליון מבליע כדי קליפה. בס' רבי' ברוך ממא[ג]ענש"א (אפשר צ"ל מעשה) בחלב הדולק בנר והיתה הקדירה ריקנית ונפל מן החלב לתוך הקדירה והתירו כמאן דאמר עלאה גבר (לע"ד צ"ל תתאה גבר).
אמר רב נחמן אין מניחין כלי תחת הבשר כשצולהו אצל האש עד שתעלה תמרתו ואז נגמרה צלייתו ומיירי בבשר שלא נמלח או לא שהה שיעור מליחה קודם שנתנו על האש.
בסמ"ק כתב דאם נפל טיפת חלב בקדירה ויש בה ס' ויודע ונתבטל וחזר ונפל ואין בהם כדי לבטל דהראשון אינו חוזר וניעור כיון שיודע ונתבטל כבר והתוס' דחוזר וניער. מעשה שנמצא קערה חולבת בת יומא עם קערות בשר כולם נקיות ולא רצה לאסור הקערה חולבת. בסמ"ק כף [חולבת ב"י] שתחבוה ב' פעמים בקדירה צריך ב' פעמים ס' וראיה (מפ"ב) [מפ"ה] דתרומה [מ"ח], והר"ר יוסף ממוצידאן בשם חמיו הר"ר ברוך מבזנטי אמר שאין צריך כ"א פעם אחת כי אין ראיה דומה לנדון.
<h2>דף קיב:</h2>
אם מלח שחוטה בהדי נבלה אפי' בכלי מנוקב השחוטה אסורה כדאמרי' לרבות צירן ורוטבן וציר דגים דרבנן ולפיכך קונין דגים מלוחים מן הגוי אע"ג דספק שמא מלחו עם טמאים וציר דגים דרבנן כדאי' שילהי פ' אין מעמידין [מ' ע"א] אמנם תבא מארה לאיש שרואה דגים טמאים עם טהורים ביחד וקונה אותם ועליהם נאמר [הושע י"ד] ופושעים יכשלו בם. פסק המיימוני דאין לוקחים דגים מלוחים מרוסקים אא"כ ראשו ושדרו וזנבו קיים.
<h2>דף קיג.</h2>
מה שנהגו להגעיל דפוס של גוים לתקן הגבינות אם הדפוס בן יומו ממליחא ור"י כתב דמותר דמלח אינו מפליט מה שבלוע בעץ.
ואם נגע בשר מליח לגבינה הגבינה אסורה והבשר מותר ואי איפכא הגבינה מלוחה והבשר תפל הבשר אסורה ואם שניהם מלוחים ונתונים זה על זה או סמוכים זה לזה שניהם אסורים וכן הדין בבשר נבילה ושחוטה אבל בשר תפל טהור שאין מליח שנפל בתוך חלב שאין מלוח או אסור שאינו מלוח מותר משום דצונן אינו בולע צונן כי ההיא יונה דנפל לכדא דכמכא שהוא מין חלב ושריא רבינא ולא היו שניהם מלוחים ולא היה צריך הדחה כ"א במים. ובשר שלא נמלח רק מעט כמו לצלי אע"ג דאינו חשיב כרותח מ"מ ציר הנוטף על הגבינה אוסר דהציר חשיב רותח. ואם נמלחו ונתייבשו ואין לחין מבחוץ אפילו נוגעים זה בזה אינם אסורים אפילו הודחו והם לחים מחמת הדחה אינם אוסרים זה את זה אלא כשהן לחין מחמת מלח וכן הדין בבשר כשירה ונבילה. אבל אם חמים הם מחמת בשול או צליה יש להם דין עלאה גבר וכן הוא זה הדין אם בשר כשרה למטה חמה ונבילה למעלה צוננת אפי' חיי' ואינה מלוחה הבשר שלמטה נאסר לפי שחום התחתון מפליט העליון וכ"ש אם בשר נבלה למטה רותחת ושחוטה צוננת עליה דנאסרה דתתאה גבר ואם הצונן למטה בין נבילה בין שחוטה ועליה החמה רותחת השחוטה כשירה דאין התחתון צונן בולע (מהחתיכה) [מחמת] שחום שעליו ומיהו בעי קליפה כשהחם למעלה והקר למטה כדאי' פ' כיצד צולין [ע"ו ע"א] אדמיקר ליה בלע ליה פורתא.
בשר לצלי אין צריך מליחה ואם צלו בשר ולא נמלח מותר דדם איברים שלא פירש ואותו שפירש האור שואב אותו ואינו חוזר ונבלע כההיא דפרק מפנין [קכ"ח ע"א] דאמר בר אווזא שרי לאומצא וצריך ליזהר שיהי' צלי כל הצורך כי לפעמים ישימו בתבשיל או בטיגון ולא שייך בר אווזא אלא באומצא ר"ל ע"ג גחלים.
בשר ששרה במים ונשתהה במים מעת לעת רבותי' אוסרים לפי שהדם חוזר ונבלע ולא שייך חידוש כ"א גבי בשר וחלב ואם לא שהה במים רק לינה אחת ומקצת היום אין אוסרה דאין שריה מבלעת אלא מעת לעת. קיבה ששהתה במים עם העור אין לאסור רק מעת לעת. פסק ר"ת בשר שנפל לחלב דאם יותר מיום אחד אסור מטעם כבוש הרי הוא כמבושל ולא כאותן האומרים לא אמרינן כבוש אלא בחומץ דהא עכברא בשיכרא פ"ב דע"ז [ס"ח ע"ב] צונן בצונן ואסור מטעם כבוש.
כתבו הגאונים שכל בשר ששהתה ג' ימים שלמים מעת לעת ולא נמלח הדם מתקשה בתוכו ושוב אינו יוצא וחומרא זו לא מצינו בתלמוד ומוהר"ם אמר דע"י בשול אסור וע"י צלי מותר (מהרי"ט) [מהר"י] [ט]רישין שנהגו לשרותו במים פושרין אחר ג' ימים. מוהר"י חוזה שאם הודחה תוך ג' ימים שרי אף לקדירה. [עה"ג בשר שלא נמלחה והיה מלאה קרח וכפור שקורין גלש"א ואינו ראוי למליחה עד שנימוח הקרח מותר לשרותו במים פושרים בכלי שני עד שנפול הקרח מוהר"ם].
ר"ת התיר כשמלחו בשר לפני שבוע למלוח עתה בשר לתת עליה משום דדם משריק שריק כדאמרי' [קי"א ע"א] כבדא עילוי בשרא דשרי מהאי טעמא ואפילו למאן דאסור לפי שכולו דם. תשובת שאלה להרשב"א בשר שנמלח ולאחר ג' ימים מצאו ציר בתוך גומא שבחתיכה, מאחר שנמלח הבשר בכלי או ע"ג עצים ויש הפסקה בשולי הגיגית כשיעור ציר אע"ג שנמצא ציר בין חתיכה לחתיכה מותר דאין לך שום מליחה שלא יהי' בה לחלוחית ציר ואין לעשות דבריהם לשעורים לחלק בין ציר מועט לציר מרובה מאחר שיכול לפלוט מאידך גיסא אפס הנוגע בציר שאין לו מקום לפלוט עוד אסור ואותו הנוגע בציר ודאי אסור ולא סגי בקליפה כי מה שבציר חשוב כבוש ומנהג לחתוך כל מה שבציר ומעט יותר לפי שדם אינו מפעפע כמו חלב. כתב מהרי"ף המולח בכלי שאינו מנוקב אף מה שחוץ לציר אסור וכן עשה ר"ת מעשה, וצריך להשהות הבשר במלח קודם שיתנה בקדירה שיעור צליה. אר"י דדם הנפלט מן הכבד על הבשר כששניהם בשפוד והכבד למעלה מותר דמשרק שריק עם הציר הנוסף, אבל אם שפכו דם רותח על גבי צלי או אפילו דם צונן אוסרים כדי קליפה אע"ג דתתאה גבר אדמוקיר לי' בלע לה. ואם צלו בשר שלא נמלח ע"ג בשר שנמלח בשפוד אפילו הנמלח מותר משום דכבולעו כך פולטו.
בשר שנמלחה ושהתה כדי מליחה ואח"ך הניחוה לבשל בלא הדחה מותרת אם יש ס' במים ובתבשיל ובחתיכה נגד ליחלוח דם ומלח שעל החתיכה לפי שאין המלח נאסר אלא מחמת דם ואפילו כולו דם הוי בטל בס'. ותבלין של ע"ז אינו בטל בס'. בשר שהודחה ולא נמלחה ושמוה בקדירה צריך ס' כנגד כל החתיכה ואם יש שם ס' מן התבשיל מותר אך החתיכה אסורה. כתב בא"ז שכל חתיכה שנמלחה ושהתה כדי מליחה יש בה ס' כנגד דם שעליה. כתב בס' פענח נמלחה ולא הודחה ושמוה בתוך פשטי"דה שרי דקיל לי' לפלוט וכ"ש לצלי גמור. וחתיכה שנאסרה מחמת מליחה בכלי שאינו מנוקב או מחמת דם אין תקנה לחזור ולמלוח אותו. ובשר שלא נמלחה ונתבשל עם החתיכות מלוחות והיה ברוטב ס' כדי לבטל החתיכה ורצה רשב"ט להתיר גם החתיכה לפי שדם החתיכה נתבטל ברוטב והנשאר בחתיכה דם האיברים שלא פירש' והראב"ן אסרה דהא דאף דם איברים שלא פירש ה"מ באומצא אבל הכא מצא מין את מינו ונעור גם כי הרוטב מבלבל טעם דם בחתיכה. בשר שלא הודחה במים תחלה ונמלחה אסורה כי כח המלח מבליע הדם בחתיכה אכן מהר"ם התירה בדיעבד והמחמיר תע"ב גם נראה לאסור אפילו בדיעבד מיהו סגי בהדחה מועטת בתחלה אבל בתר מליחה מדיחו יפה יפה כמו במליחה הופכו ומולחו כמו בקדשים. הא דאמרי' [קי"א ע"א] דם משרק שריק ה"מ דם הנפלט מאותה חתיכה ע"י מליחה או ע"י צלייה אבל דם הנופל על החתיכה בשעת מליחה או בשעת צליה אם אין ס' בחתיכה אסור כמו חלב או שאר איסורים. חתיכה שלא נמלחה ונפל עליה ציר מבשר מלוח או נפלה בתוך הציר יחזור וימלחנה דאגב פליטת דמה פלטה בליעתה אבל נמלחה ופלטה כל צרכה ונפל עליה ציר או נפלה בתוך הציר שוב אינה פולטת בליעתה ואסורה.
ויש נוהגים להדיח אחר צליה הדם הנדבק בחוץ ובמקום שאין מלח נהגו לצלות כל צורכו ואחר לבשל. וז"ל הרוקח כבש שמלאוהו בבשר ולא נמלח לא הכבש ולא הבשר מותר בצליה משום כבולעו כך פולטו אך בשר שלא נמלח ועשו ממנה פשטי"דה אסור. כתבו ראב"ן ור' יעקב הלוי שבשר יבש שנתבשלה בלא הדחה בדיעבד (מותר) כי הדחה אחר מליחה אינו כ"א לרוחצו מן הדם שנתלכלך חוץ והשתא שנתייבש אין בו לחלוחית ומיהו נהגו העולם כשמדיחים בשר יבש מן המלח במים חמים נזהרים שלא יהי' היד סולדת וזהו לכתחילה אבל בדיעבד פסקו להתיר.
כתב ר' יצחק בר שמואל דטבחיא נקובה ובני מעיים העגולים אין למלחם עם שאר הבשר כיון שלא הורגלו בדם אם ישהו יבלעו דם ולא יפלטו. אין מחזיקים דם בבני מעיים אם מלחו בכלי שאינו מנוקב או שמו בקדירה בלא מליחה מותרין, מיהו ר"ת פירש דדוקא הדקים אבל הכנתא לא משום השומן וכן שומן אווז שנמלח ולא הודח ושמו בקדירה אסור. כתב המיימוני שפרסות הרגלים שנמלחו ולא נחתכו ראש הצפרנים הוי כמולח בכלי [שאינו] מנוקב ומה שבתוכו אסור והשאר מותר דדם אינו מפעפע וציר שלו (נראה שחסר איזה תיבה) בשר שנפל על החמאה מותר ביש ס' אעפ"י שאומרי' שאינו בטל היינו דוקא במינו אבל שלא במינו בטל. בספר יראים אם שהה בשר כשיעור צליה ואחר שמו אותו בשר בכלי ונמצא בו ציר אינו ציר אסור כ"א מהל בעלמא וכן דעת רש"י וכן ר"ת וכן הריב"ק. כל דלקדירה צריך להדיח הבשר תחילה היטב ולמולחו ולהפכו מכל צד ותרנגולת מבפנים ומחוץ ולשהות במלח כדי (מליחה) [צליה] ובשם רש"י צריך שיהי' במלח כדי הלוך מיל ולמולחו שיהי' קרוי אינו נאכל מחמת מלחו ואח"ך להדיח הבשר יפה לכל הפחות ב' פעמים ואם אח"ך ימצאו גומות מלאות ציר בבשר אינו כ"א מהל ואם נמלחה תרנגולות בחוץ ולא בפנים ונתבשלה עם בשר בקדירה הכל אסור גם הקדירה ואם לקחו ב' או ג' כפות מן הרוטב ההוא ונתנו בקדירה אחרת עם בשר מותר דקמא קמא בטיל אמ"רכ"ל. וראש כבש שנמלח מבחוץ ולא מבפנים אין למולחו פעם אחרת ומותר לצליה ולא לקדירה. אין להקפיד למלוח כמה פעמים בכלי מנוקב לפי שאין מליחה לעץ משום דהוי כמו טהור מליח וטמא תפל ומזה הטעם נהגו היתר למלוח גבינות בדפוסי גוים גם נותנין מלח בקערה חולבת ומולחין ממנה בשר. פסק בספר התרומה דמלח אינו מפליט מה שנבלע בעץ או (במחבת) [במתכת] או באבן אך לכתחילה אסור משום הרחק מן הכיעור אבל דיעבד שרי ונכון לכתחילה להגעיל דפוסי גוים.
אמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח משום דרותח כמבושל וקי"ל כר' יעקב בכל מליחות שאנו מולחין אינו נאכל מחמת מלחו כדפי' שם הספר אבל אם אינו כ"א מעט אינו כרותח. ואמר שמואל אין מניחין בשר מליח אלא ע"ג כלים מנוקבים ואם מלח בכלי שאינו מנוקב הכל אסור בין הכלי בין הבשר לפי שהדם נבלע בכלי וחוזר ונבלע בבשר ואם נפל הציר על הכלי אם של חרס ישבר ושל עץ יגעיל. ואם שהה בכלי מנוקב שיעור מליחה ואחר שמו בכלי שאינו מנוקב אינו אלא מהל וליחלוח מיהו נהגו העולם לאסור עד כדי קליפה. וכשמדיחים הבשר אחר מליחה ישים המים תחלה בכלי ואחר נותן הבשר ואם נתן הבשר תחילה רגילים להתיר בזמן מועט אם שהה כדי מליחה בכלי מנוקב על דף משופע. כתב מוהר"י טרישי[ן] שמנהג כשר למלוח על דף מיוחד לכך ושלא לשום עליו שום דבר רותח.
ושפוד שצלו בו בשר שלא נמלחה או שלא שהתה כדי מליחה השפוד אסור וצריך ללבנו ואם של עץ ישרף. ויזהר [שלא] (ש)יתחוב הסכין בבשר הצולה שלא שהה כדי מליחה לראות אם צלוי ואין לתחוב סכין בכבד בשעת צליה משום דכולו דם. סכין ששחטו בו וחתך בו רותח אסור בכדי קליפה אך משום פעם אחת אין חששה רק שלא יהי' מלוכלך בדם והמימוני כתב ישחיזנו או ינעצנו י' פעמים בקרקע.
<h2>דף קטז:</h2>
אין מעמידין בעור קיבת [נבילה] אלא בקיבה עצמה ובקיבת שחיטת נכרי וכשרה שינקה מן הטריפה וכש"כ טריפה שינקה מן הכשירה מ"ט חלב המכונס בעור פירשה והמשנה שאסרה קיבת כשירה שינקה מן הטריפה היינו חלב צלול ממש ואין ליקח מקיבת בהמה שהרג הגוי משום הרחק מן הכיעור ואם הקיבה נמלח בעורה אסור לפי שהחלב קולט טעם העור והוי ליה בשר בחלב אע"ג דצונן הוא.
